Dmaye
Daf 16a
16a רִבִּי יִרְמְיָה רבִּי חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מַעְשְׂרוֹתָיו מֵהֲלָכָה. הָא רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מַפְרִישׁ וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי מַפְרִישׁ.
Traduction
R. Jérémie ou R. Hiya, dit au nom de R. Yohanan: R. Simon reconnaît (malgré sa déclaration de doute) que désormais les prélèvements ont lieu par décision rabbinique (non par la loi).
Pnei Moshe non traduit
מודה ר''ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. וקס''ד דעל ר''ש דמתני' קאי דקאמר אצל העכו''ם דמאי ומודה ר''ש שמהלכות חכמים מפריש הוא המעשר ומדקאמר מודה ר''ש ש''מ דגם חכמים ס''ל דמפריש ולא כדקאמר לעיל דאצל העכו''ם כפירותיו לפטורא הוא והיינו דפריך ומה בין חכמים לרבי שמעון הא ר''ש אומר מפריש וכן רבנן אומרים מפריש ומה ביניהון וקאמר דאי משום הא לא קשיא דאיכא בינייהו דלר''ש דקאמר דמאי א''כ מפריש הוא תרומת מעשר ונוטל דמים מן השבט שצריך הכהן לשלם לו דהא ספק הוא ולרבנן כודאי מיחשבי ומפריש ואינו נוטל דמים מן השבט אלא דהא קשיא אפי' בתרומת חוצה לארץ אינה. בתמיה כלומר דמהיכי תיתי לומר שאינו נוטל דמים מן השבט לא יהא אלא כתרומת ח''ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט וה''נ אמאי לא יטול דמים וכי ודאי הוא שהחליף בשלו הא עכ''פ ספק הוא:
מַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַפְרִישׁ וְנוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. רַבָּנִין אָֽמְרִין מַפְרִישׁ וְאֵינוֹ נוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. אֲפִילוּ כִּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶן אֵינָהּ אִילּוּ תְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁמָּא אֵינוֹ נוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֵּׁבֶט. דִּילְמָא עַל עִיקָּר טִיבְלוֹ שֶׁל גּוֹי אִיתְאַמָּרַת. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּי רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עָלֶיהָ. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מַעְשְׂרוֹתָיו מֵהֲלָכָה.
Traduction
⁠—S’il en est ainsi, que R. Simon partage en cela l’avis des rabbins, en quoi diffèrent-ils? (Pourquoi dit-il, dans la Mishna, qu’il faut considérer comme douteux les produits déposés chez l’idolâtre)? —Le voici: selon R. Simon, comme l’échange n’a pas eu lieu avec certitude, on peut après le prélèvement (indispensable à cause du doute), en réclamer le montant à la caisse sacerdotale; selon les autres sages, comme c’est dû avec certitude, il n’y a pas lieu de rien réclamer. —Comment se fait-il, selon les rabbins, que ce soit plus grave en ce cas que pour l’oblation sacerdotale hors de la Palestine? N’est-on pas autorisé, pour ce dernier prélèvement (opéré seulement comme formalité) d’en réclamer le montant à la caisse sacerdotale (pourquoi donc ici les rabbins ne sont-ils pas de cet avis)? —Probablement, répondit-on, cela se rapporte au cas où il s’agit d’obligations certaines, par suite d’acquisitions que l’Israélite a faites à un païen. Ainsi R. Juda et R. Simon ont enseigné que le païen peut acquérir des fruits en Palestine (151)Comp. ci-dessus,(Pea 4,6), fin (et plus loin,(5,9) ( 24a)., à tel point qu’ils sont dispensés de toute dîme; sur ce sujet, R. Jérémie ou R. Hiya bar Abba dit au nom de R. Yohanan, que R. Simon, d’accord avec les autres sages, admet la prescription rabbinique de prélever en ce cas les parts dues pour les dîmes (il y a donc certitude, et il ne s’agit plus de la crainte d’échange du dépôt).
Pnei Moshe non traduit
דילמא. הא דר' יוחנן לא על מתני' איתמר אלא דילמא על עיקר דין דטבל של עכו''ם אתמר דקאמר רבי שמעון יש קנין לעכו''ם לפטור ממעשרות ועלה קאמר ר' ירמיה ורבי חייא בשם ר' יוחנן דמודה ר' שמעון בקונה טבל מעכו''ם שהוא מפריש מהלכה של חכמים שהחמירו בה:
Dmaye
Daf 16b
משנה: 16b הַנּוֹתֵן לְפוּנְדָּקִית מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְחַלֵּף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד.
Traduction
Celui qui donne des fruits à garder (152)''(Hulin 6b); (Gitin 61b).'' à une hôtelière (pandoci''), donne la dîme sur ce qu’il lui remet et sur ce qu’il prend d’elle, car elle est soupçonnée d’échanger les objets (par suite de l’agglomération des personnes qui demeurent chez elle). R. Yossé dit: nous ne saurions être responsables des trompeurs (153)C'est-à-dire, en prévision de l'échange qui peut survenir et faire passer vos fruits aux mains d'un autre qui agirait illégalement, il est inutile de s'en préoccuper, au point de prélever d'avance et pour autrui, la dîme obligatoire., et l’on n’est tenu de prélever la dîme que sur ce que l’on prend de chez elle.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנותן לפונדקית.שומרת הפונדק והולכי דרכים מתאכסנים אצלה ונותן לה לתקן לו עיסה וקדרה:
מעשר את שהוא נותן לה. שאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:
ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה ליחלף. כלומר אע''ג דאין ע''ה אחר חשוד להחליף כדאמרינן במתני' דלעיל היא חשודה להחליף לפי שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה להחבר שאומר' בלבה ראוי הוא שיאכל משלי שהוא חם ויפה ואני אטול את שלו הקר והגרוע:
א''ר יוסי אין אנו אחראין לרמאין ר' יוסי ס''ל דלאו לטובה אלא לגזול היא מכוונת ואין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין על החבר זה כלום ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד ואין הלכה כר' יוסי:
משנה: הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן שׁוֹאֲלוֹ בְשַׁבָּת וְאוֹכֵל עַל פִּיו. חֲשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. לֹא מְצָאוֹ אָמַר לוֹ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת מְעוּשָּׂרִין הֵן אוֹכֵל עַל פִּיו. חֲשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָֽזְרָה לִמְקוֹמָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן הַשְּׁזוּרִי אוֹמֵר אַף בְּחוֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכֵל עַל פִּיו.
Traduction
Celui qui achète des fruits à quelqu’un auquel on ne saurait se fier pour la dîme et qui ayant oublié de la prélever en temps opportun s’informe à ce sujet (auprès du vendeur) le jour de Shabat (pendant lequel il est interdit de faire le prélèvement), peut ajouter foi à sa parole et manger. Mais si la nuit du samedi est arrivée, on ne doit pas manger (158)''(Menahot 30b); (Hulin 75b).'' avant d’avoir prélevé la dîme (dans le doute).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח פירות שואלו בשבת ואוכל על פיו. אם אומר שעישרן ומפרש בגמ' מפני שאימת שבת עליו ומתירא לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול:
תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה. לפחות ממאה ונדמעו ולהכי נקט תרומת מעשר לפי שנחשדו. עמי הארץ עליה דהן סוברים דכל זמן שלא הופרש מעשר ראשון אין תרומת מעשר במיתה אבל תרומה גדולה לא נחשדו עליה:
אף בחול שואלו ואוכל על פיו. אם הפריש אותה לפנינו ונפלה לתוך החולין ואומר ע''ה שחזר והתקינה כגון שהוסיף עליה (ועיין במראה הפנים ד''ה תני וכו') אוכלין על פיו לפי שאימת דימוע עליו וירא לשקר והלכה כר''ש שזורי:
משנה: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְחַלֵּף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָה רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוּשָׁה מֵחֲתָנָהּ. וּמוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בְנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית.
Traduction
Celui qui remet à sa belle-mère des fruits à préparer (155)''(Gitin 61b); (Hulin 6a).'' doit prélever la dîme sur ce qu’il lui remet, comme il le fait pour ce qu’il accepte d’elle, parce qu’elle est soupçonnée d’échanger ce qui s’abîme contre d’autres produits meilleurs (à son avantage); car, dit R. Juda, elle veut qu’il n’y ait rien à reprocher à sa fille, pour qu’elle n’ait pas à rougir devant son gendre. Mais R. Juda reconnaît que, si l’on remet à sa belle-mère des produits de la 7ème année (pour les préparer), elle n’est pas soupçonnée de les échanger; elle ne voudrait pas donner à manger à sa fille de tels produits (dont la gravité de l’interdiction est notoire).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנותן לחמותו. עיסתו לאפות או לבשל קדרה:
מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל. פת או תבשיל שנתקלקל כדמסיק ר' יהודה לטעמא רוצה היא בתקנת בתה וכו' ומפרש בגמ' משום דר''י ס''ל הנותן לחמותו כנותן לפונדקית שחשודה לחלוף היא ורבנן פליגי עליה וס''ל חמותו כשכנתו כדמסיק בגמ' והלכה כחכמים:
בנותן לחמותו שביעית. שנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית שאינה חשודה להחליף ולהאכיל את בתה שביעית דחמירא להו שביעית ואפי' אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. כְּמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין. מִסְתַּבְּרָה רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ חָבֵר לִהְיוֹת מוֹצִיא מִבֵּיתוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.
Traduction
L’avis exprimé ici par R. Yossé et celui de R. Simon b. Gamliel (154)''Cf. (Maasser Sheni 5,1), commencement; (Suka 4,2).'' semblent conformes. De même que R. Yossé dit ici: nous ne sommes pas responsables des trompeurs, de même R. Simon b. Gamliel le dit ailleurs (et il ne prescrit d’entourer la vigne neuve d’une haie qu’à l’égard de la 7ème année, non contre le reste). En réalité, il n’en est pas ainsi, et R. Yossé partage l’avis de R. Simon b. Gamliel (à l’égard de la vigne), parce qu’ils sont d’accord sur la question de responsabilité; mais ce n’est pas à dire que R. Simon b. Gamliel partage l’avis de R. Yossé (et que l’on puisse confier à une hôtelière des dépôts, sans les rédimer), car à ce sujet il est d’avis que le compagnon ne doit pas laisser sortir de chez lui quoi que ce soit avec de le rendre apte à la consommation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסי ורבן שמעון ב''ג שניהן אמרו דבר אחד. רשב''ג לקמן (בריש פ''ה דמעשר שני) דתנינן כרם רבעי מציינין אותו בקזוזות אדמה ושל ערלה בחרסית וכו' מציינין אותו לסימן שידעו שהוא כרם רבעי או ערלה ולא יטלו מהן ארשב''ג בד''א בשביעית שהכל הפקר הוא ונוטלים שלא בגזילה אבל בשאר שני שבוע שהן באין לגזול אמרינן הלעיטהו לרשע וימות ויטלו באיסור וזה כר' יוסי דמתני' דס''ל נמי אין אנו אחראין לרמאין הבאים ליטול בגזילה:
מסתברא. וקאמר הש''ס דלאו מילתא היא בדוקא לומר ששניהן אמרו דבר אחד אלא דאיכא למימר דמסתברא דר' יוסי יודי לרשב''ג דהתם דאיהו ס''ל אין אנו אחראין לרמאין אפי' בגוונא דמתני' שזה החבר לא יעשר את מה שהוא נותן לה ואע''פ שמוציא מת''י דבר שאינו מתוקן ומכ''ש דיודי לי' לרשב''ג בדינא דהתם דאין אנו אחראין לרמאין ולעשות סימן להם שלא יאכלו דבר איסור אבל רשב''ג לא יודי לר' יוסי דהכא שאני דאף שהיא מכוונת לגזול מ''מ אין דרך להחבר הזה להיות מוציא מביתו ומתחת ידו דבר שאינו מתוקן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַף קַדְמִיתָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ כְּנוֹתֵן לְפוּנְדָּקִית. וְרַבָּנָן אָֽמְרִין הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ כְּנוֹתֵן לִשְׁכֵנָתוֹ. כְּהָדָא דְתַנִּי הַנּוֹתֵן לִשְׁכֵנָתוֹ פַּת לַאֲפוֹת בּוֹ תַּבְשִׁיל לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת. אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁנָּתַן לָהּ שְׂאוֹר וְתַבְלִין. אֲבָל אִם לֹא נָתַן לָהּ שְׂאוֹר וְתַבְלִין חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת.
Traduction
R. Yohanan dit: la première partie de la Mishna peut aussi se rapporter à R. Juda (bien qu’elle semble le contredire), car il dit ailleurs (156)Cf. babli, Hulin 1c.: ce que l’on confie à sa belle-mère est comme si on le remettait à une hôtelière (il y a aussi à craindre l’échange); selon les autres rabbins, le dépôt confié à sa belle-mère ressemble à celui qui serait confié à une voisine (laquelle n’est pas soupçonnée d’échange). C’est ainsi que l’on a enseigné (157)Tossefta, sur notre traité,4.: si l’on remet à une voisine du pain à mettre au four ou des mets pour les faire cuire, il n’est pas besoin de craindre qu’elle échange ces objets (contre d’autres impropres à la consommation), ni sous le rapport de la 7ème année, ni au point de vue de la dîme; toutefois, cela n’est vrai que si l’on a remis à la voisine les accessoires de cuisson, tels que légumes et épices, mais au cas contraire il est à craindre qu’elle se serve d’objets non rédimés, ou provenant de la 7ème année agraire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אוף קדמייתא על דעתיה דר' יהודה היא. כלומר האי דתני בהתחלת המשנה הנותן לחמותו לדעתיה דר' יהודה היא דהיא סובר כן כדפרישית במתניתין דהאי אמר רבי יהודה וכו' סיומא דמילתיה דקאמר ברישא היא וכדמפרש טעמא דאיהו סבירא ליה דחמותו כדין פונדקית יש לה וחשודה להחליף:
ורבנן. פליגי עליה ואמרין הנותן לחמותו כדין הנותן לשכנתו וכהדא דתני בתוספתא (שלהי פ''ד) בדין שכנתו:
אימתי בזמן שנתן לה שאור. לעיסה ותבלין לקדירה:
הלכה: חֲבֵרָיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת הִתִּירוּ. אִם מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת לָמָּה לִי שׁוֹאֲלוֹ. עַל יְדֵי עִילֵּי עִילָּה. רִבִּי בִּיבִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו וְהוּא אוֹמֵר אֱמֶת. וְאִם אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו בְּדָה תַנֵּינָן חֲשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵין אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו. תַּנִּי שׁוֹאֲלוֹ בְחוֹל לֹא יֹאכַל בְּשַׁבָּת. מָאן דְּאָמַר אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו נִיחָא. מָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת אֲפִילוּ שׁוֹאֲלוֹ בְחוֹל יֹאכַל בְּשַׁבָּת.
Traduction
Les compagnons (d’étude) disent au nom de R. Yohanan: cette autorisation spéciale a été accordée en raison de l’honneur attribué à la solennité du Shabat (pour qu’il ait à manger en ce jour). Si c’est permis pour honorer le Shabat, à quoi bon la formalité de demander au vendeur? —C’est vrai, mais l’on a voulu baser l’autorisation sur un motif quelconque (159)V. Ci-après (Terumot 10,7) (47b)., comme l’information. Selon R. Bivi bar R. Hanina, par respect pour la solennité du Shabat, l’ignorant dira vrai (voilà la raison de l’information). —Mais si, en raison de ce respect du Shabat, l’on ne craint pas qu’il émette un mensonge, pourquoi dit-on dans cette Mishna: ''Si la nuit du samedi survient, on ne doit pas en manger avant d’avoir prélevé la dîme''. Pourquoi rédimer si l’on a dit vrai? —C’est qu’il pourrait y avoir une personne qui n’a pas égard à cette solennité (aussi, pour éviter toute méprise, faut-il en ce cas prélever la dîme). On a enseigné ceci: si un jour de semaine on s’est informé auprès du vendeur au sujet de la dîme, cela ne suffit pas pour en manger le samedi (160)Tossefta, sur (Demaï 5). Cette règle est compréhensible d’après celui qui déclare que l’ignorant est digne de foi au jour du Shabat par respect pour cette solennité (et non dans d’autres jours); mais d’après celui qui dit que c’est permis par déférence pour le Shabat, pourquoi la formalité de l’information ne suffit-elle pas, fut-elle faite même en semaine?
Pnei Moshe non traduit
גמ' מפני כבוד שבת התירו. שיאכל על פיו:
למה לי שואלו. יאכל כך בלא שאלה והרי עיקר ההיתר מפני כבוד שבת הוא ומשני על ידי עולי עולה כלומר עושי עולה והן שאין נזהרין במעשרות ועל פיהם אם אומרים מתוקנים הם הוא שהתירו לסמוך עליהם מפני כבוד שבת ואם נתיר אותן בלא שום שאלה הרי זה כמחזיק ידי עושי עולה שיאמרו הרי החברים לוקחין מאתנו פירות ואינן מקפידין לשאול ואתו לאמנועי טפי מלתקן פירותיהן:
ר' ביבי בשם ר' חנינא אמר היינו טעמא מפני שאימת שבת עליו. וירא מלשקר ואומר האמת:
בדה תנינן וכו'. בתמיה ואמאי לא יאכל גם במוצאי שבת אם סומכין עליו שאומר האמת ותיקנן:
מפני אחד שאין אימת שבת עליו. כלומר החמירו חכמים שלא יאכל אחר השבת מפני שיש אחד שאין אימת שבת עליו ומשקר ומיהו בשבת עצמו לא גזרו מפני האחד והלכו אחר הרוב:
תני. בתוספתא (ריש פרק ה') אם שואלו בחול ואומר שתיקנן לא יסמוך עליו לאכול בשבת וקאמר הש''ס דהאי ברייתא לא אזלא אלא כמ''ד דטעמא הוי מפני שאימת שבת עליו והלכך ניחא דאם שואלו בחול לא יסמוך עליו ואפי' לאכול בשבת דאלו למ''ד מפני כבוד שבת התירו א''כ בדין היה שאפי' שואלו בחול יאכל בשבת:
מַה חֲמוֹתוֹ מִן הָאֵירוּסִין אוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. אוֹף הָכָא לָא שַׁנְייָא בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין.
Traduction
Dans la Mishna s’agit-il d’une belle-mère par les fiançailles ou par le mariage? On peut résoudre la question par ce qui suit: R. Juda reconnaît que si l’on donne à sa belle-mère des produits de 7ème année agraire (pour les préparer), elle n’est pas soupçonnée de les échanger; elle ne voudrait pas donner à sa fille de tels produits à manger; or (en raison de la gravité du cas), y a-t-il une distinction entre les fiançailles et mariage? Il en sera de même ici.
Pnei Moshe non traduit
מה חמותו. באיזה חמותו אמרו במתני' אם אף בחמותו מן האירוסין חששו או דוקא אם מן הנשואין היא וכדמשמע מלישני' דר' יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה וא''כ כבר נשא בתה ושרוי חתנה אצלה בביתה אבל מן האירוסין דליכא טעמא דבושה מחתנה כל כך שאינו שרוי בביתה אימא לא איכפת לה להחליף המתקלקל:
נשמעינה מן הדא. דקתני בסיפא ומודה ר' יהודה וכו' וכי שנייא היא תמן בין מן האירוסין בין מן הנשואין דהא לא אידכר שם חתנה וא''כ ודאי אין חילוק ואף בחמותו מן האירוסין איירי וה''ה אוף הכא ברישא בחדא גוונא היא ולא שנייא בין חמותו מן האירוסין לבין מן הנשואין:
הדרן עלך מאכילין את העניים
לֹא אָמַר אֶלָּא שׁוֹגֵג. הָא מֵזִיד אָסוּר דְּתַנֵּינָן שָׁכַח לְעַשְּׂרָן כְּשֶׁאֵין עִמּוֹ תְּנַאי אֲבָל אִם יֵשׁ עִמּוֹ תְּנַאי אוֹכֵל עַל תְּנָאוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.
Traduction
⁠—C’est que la Mishna le permet seulement si c’est involontaire, elle parle du cas d’oubli; mais non si c’est prémédité (comme le serait l’information qui a lieu dans la semaine, lorsque l’on a la faculté de rédimer). L’ordre de s’informer est dit lorsqu’il n’y a pas eu de conditions faites (161)S'il n'a pas conditionné avant le sabbat qu'il rédimera, il peut en ce jour se contenter de s'informer et manger en conséquence. pour les parts dues; mais du moment qu’elles ont eu lieu, l’on peut tout consommer, s’en référant aux conditions convenues avec le prochain.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר אלא שוגג. הא דהתירו לא אמרן אלא בשוגג כדתנינן ושכח לעשרן הא מזיד שלא עישרן במתכוין קודם השבת ודעתו על מנת לשאול לו בשבת אסור:
בשאין עמו תנאי. בשלא התנה מערב שבת:
אבל אם יש עמו תנאי אוכל על תנאו של חבירו. כלומר אפי' במתנה על של חבירו ואינו ברשותו שבדמאי התירו להתנות על דבר שאינו ברשותו כדתנן לקמן (בפ''ז) המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר וכו' והכא נמי אם יש עמו תנאי שהתנה מע''ש אינו צריך לשאלו בשבת ולא לסמוך עליו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source